פסק-דין בתיק ת"ק 50368-05-11

עסקינן בתאונת דרכים ואכן כן, לגבי אופן קרות התאונה, חלוקים הצדדים בגרסאותיהם, שכן בעוד שהתובע טוען שהנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע בחלק האחורי של רכבו בעת שנסע לאחור, טוען הנתבע שהרכבים נפגעו תוך כדי נסיעתו של התובע לאחור.

לכן בנסיבות אלה, מבקש נציג הנתבעת 2 לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתו, האחריות רובצת על התובע.

שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שצורף לכתב התביעה ואשר הוגש לבית המשפט במהלך הדיון ולאחר בחינת כל העובדות והנסיבות, אני קובע כי במקרה זה יש להטיל על שני הצדדים המעורבים בתאונה אחריות שווה לגבי קרות התאונה ולכל אחד מהם יש לייחס אחריות בשיעור של 50%.

ואלה הם הנימוקים לקביעת בית המשפט את שיעורי האחריות הנ"ל:

1.         לא בכדי מציין התובע בתחילת דבריו כי בעת שהוא יוצא מהחנייה מביתו הוא בודק בטרם כניסתו לרכב אם היציאה לאחור אפשרית ואם אין ילדים או דבר המפריע יציאה תקינה וללא הפרעה לרכבים אחרים.

            כפי שעולה מתמונה שהגיש התובע, אכן במקום היציאה מחניה נראה קיר החוסם את שדה הראייה ולפי טענת התובע, לא רק שקיר זה חוסם את שדה הראייה, אלא שגם לאור מיקום אותה חנייה, יש לו לתובע קשיים לצאת מהחנייה לאחור ביציאה אחת, אלא שעליו "לתמרן" את יציאתו על ידי יציאה לאחור, כניסה קדימה ושוב יציאה לאחור ובנסיבות אלה אין לי ספק שבעת שהתובע יצא מהחנייה, הוא לא הבחין ברכב הנתבע אשר הגיע מאחוריו ותוך כדי כך, התנגשו שני הרכבים בעת ובעונה אחת תוך נסיעת הנתבע לאחור ותוך נסיעתו של התובע לאחור, על מנת להתיישר ולנסוע קדימה.

2.         הנתבע מאשר את העובדה שהוא אכן נסע לאחור, אך כפי שמתברר מהעובדות, נסיעתו היתה בלתי זהירה, הוא ביצע את הנסיעה לאחור באי תשומת לב מספקת ולא הבחין מבעוד מועד ברכב התובע היוצא מאותה חנייה - דבר אשר גרם כאמור, להתנגשות בין שני הרכבים.

3.         המסקנות הנ"ל מתיישבות גם עם טענת התובע שלאחר שהוא הספיק להתיישר, כבר אז שמע את המכה מרכב הנתבע אשר לטענתו הגיע במהירות.

            בעניין שאלת המהירות, יש להטיל ספק בטענה זו שעורר התובע, שכן התובע בעצמו טוען שבטרם נסע הנתבע לאחור, היה רכבו של הנתבע בחנייה ולכן לא נראה סביר שתוך נסיעה לאחור במרחק של 27 מטר, יכול אכן הנתבע לפתח מהירות כזו כפי שמנסה לתאר אותה התובע.

4.         התובע וגם הנתבע הגישו תרשימים לבית המשפט על אופן קרות התאונה וכמו כן, עיינתי גם בתרשים שצייר התובע בהודעתו למבטחת שלו ומכל התרשימים הנ"ל עולה שקיים חיזוק למסקנת בית המשפט שהיציאה של התובע מבלי להבחין מבעוד מועד ברכבו של הנתבע אשר נסע לאחור ונסיעתו של הנתבע לאחור מבלי להבחין מבעוד מועד ברכב התובע אשר יצא ממקום חנייתו - הם אלו אשר גרמו לגרם התאונה ולנזקים הנראים על פני הרכבים (ראה תמונות אשר הוגשו לבית המשפט).

סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע כי האחריות של כל אחד מהם תרמה לגרם

התאונה ולכן יש לייחס לכל אחד מהם אחריות בשיעור של 50% לגרם התאונה.

משכך קבע בית המשפט, יש לבדוק מה הנזק שנגרם לתובע ולאחר שעיינתי במסמכים שצירף

התובע לכתב התביעה, אני קובע שהתובע הוכיח את נזקיו בסך 12,560 ש"ח הכולל בחובו נזק ממשי

לרכב, שכר טרחת שמאי וירידת ערך.

רשמתי בפני את הערתו של נציג הנתבעת 2 בדבר

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו כסלו תשע"ב, 11/12/2011 במעמד הנוכחים.